פסק-דין בתיק ת"ק 1530-06-13

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי בתאריך 21.2.12, רכשו התובעים 2 כרטיסי נסיעה ברכבת ישראל (להלן: "הרכבת"), מתחנת הרכבת שבלב המפרץ בחיפה, כאשר בכוונתם להגיע לשדה התעופה נתב"ג.

הרכבת יצאה לדרכה בשעה הייעודה, 05:23, כאשר עפ"י לוח הזמנים, כפי שהינו מפורסם על ידי הרכבת, היו התובעים אמורים להגיע ליעדם, לנתב"ג, בשעה 07:07 וכאשר משך הנסיעה היה אמור להיות שעה ו-44 דק'.

כל זאת, כאשר התובעים עמדו לצאת לחו"ל, וזאת בטיסה לברטיסלבה שבסלובקיה, כדי לבקר את בתם המתגוררת שם וזאת בטיסה היוצאת בשעה 09:15 מנתב"ג.

יש לציין בהקשר זה כי מלכתחילה נקבע מועד יציאת הטיסה לשעה 11:05, אך המועד הוקדם לשעה 09:15.

התובעים הגיעו לתחנת הרכבת שבנתב"ג רק בשעה 09:20, באיחור של למעלה משעתיים ממועד ההגעה הקבוע בלוח הזמנים שבמפרסמת הרכבת, כאשר לא ניתן היה עוד לעלות לטיסה המתוכננת וזו עזבה את דרכה כשהתובעים נותרים בשדה התעופה.

התובעים הצליחו לרכוש כרטיסי טיסה חדשים לטיסה אחרת שעמדה לצאת באותו יום לפראג, אך זאת רק בשעה 21:00 בלילה ומשם היה עליהם להמשיך בנסיעה עד לברטיסלבה.

התובעים בילו את כל היום בשדה התעופה שבנתב"ג ובת"א, יצאו לדרכם בשעה 21:00 והגיעו לפראג בשעות הקטנות של הלילה. שם נאלצו ללון בעיר פראג ורק למחרת המשיכו בדרכם, כאשר עוד קודם לכן הזעיקו את בתם מברטיסלבה לפראג, על מנת שתסייע בידם.

כתוצאה מכך, נגרמו להם נזקים ממשיים וכלליים שהתובעים קבעו אותם בסך של 20,000 ש"ח, כמפורט בכתב תביעתם.

לאחר שחזרו ארצה, משפנו התובעים אל הנתבעת בדרישה לפצותם בגין נזקיהם, השיבה הנתבעת, בין היתר, כי האיחור בהגעת הרכבת לנתב"ג נבע מ "תקלה טכנית בקטר" וכי הנתבעת "מתנצלת" על "אי הנעימות" שנגרמה לתובעים והינה מפצה אותם בכך שהינה מעניקה לכל אחד מהם 2 כרטיסי נסיעה ברכבת, באותו הקו.

במכתבה של הנתבעת אל התובעים, מסבירה להם נציגת מחלקת פניות הציבור של הרכבת כי "רכבת ישראל מפצה נוסעים עפ"י הקבוע בתקנות", וכי אינה יכולה להעניק להם פיצוי "מעבר למקובל", שכן "רכבת ישראל הינה חברה ממשלתית הממומנת מכספי ציבור".

בכתב התביעה מפרטים התובעים את כל מהלך הנסיעה ברכבת מתחנת המוצא ועד לנתב"ג, נסיעה שהתארכה, כאמור, למעלה משעתיים מעבר לזמן הנסיעה הקבוע בלוח הזמנים.

בכתב ההגנה, הנתבעת אינה מכחישה את העובדה כי הרכבת אכן איחרה בשעתיים.

אולם, לטענתה, לא היה זה כתוצאה ממעשה רשלנות של הרכבת אלא מחמת שארעה "תקלה טכנית במערכת מים של הקטר", שהינה "תקלה נדירה שלא ניתן לצפותה מראש" (סע' 12 לכתב ההגנה).

כן נטען עוד בכתב ההגנה כי הרכבת נבדקה טרם יציאתה לנסיעה וכי לא ניתן היה לזהות את התקלה מבעוד מועד ואף לא לצפותה.

לעניין הפיצוי, לו עותרים התובעים, הפנתה הנתבעת בכתב הגנתה ל "נוהל פיצוי לנוסעים בגין איחורי רכבות", הקובע כי בגין איחור של עד חצי שעה יוענק פיצוי בדמות כרטיס נסיעה אחד באותו קו ואילו בגין איחור של מעל שעה, יוענקו 2 כרטיסי נסיעה באותו קו וכך אכן פעלה הנתבעת.

במהלך שמיעת הראיות, העידו בביהמ"ש התובעים, מר דנה, האחראי על ניהול תנועת הרכבות ומר בנון, מי שהיה הפקח ברכבת ביום 21.2.12.

על בסיס מלוא הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, לרבות הטענות והמסמכים כפי שצורפו לכתבי הטענות וכפי שהוצגו בביהמ"ש ואף הומצאו לאחר סיום שמיעת הראיות, הנני קובעת כי הוכחה אחריותה המלאה והמוחלטת של הנתבעת לפיצוי התובעים בגין מלוא נזקיהם, שפי שיפורט.

אין חולק כי הרכבת יצאה לדרכה בשעה 05:23 וכי עפ"י לוח הזמנים שמפרסמת הנתבעת עצמה, משך הנסיעה הוא שעה ו-44 דק' ועל הרכבת היה להגיע לתחנת הרכבת בנתב"ג בשעה 07:07.

אין חולק אף כי הרכבת הגיעה לנתב"ג באותו בוקר רק בשעה 09:20.